משמעות המילה פנסיה נגזרת מן המילה לועזית "Pension" אשר פירושה במובן הזה, הינו למעשה "גמלה". הכוונה היא לגמלה המשולמת למי שהגיע לגיל פרישה מעבודה. גמלה זו משולמת מתוך כספים שהצטברו בחיסכון באמצעות קרן פנסיה אשר אליה מופקד אחוז מן ההכנסה החודשית. עבור עובדים שכירים ההפקדה נעשית כאחוז ממשכורתם אשר כנגדו מפקיד גם המעביד סכום דומה.
גובה גמלת הפנסיה לה יזכה מי שהגיע לגיל פרישה יקבע על פי הוותק שנצבר (משך התקופה בה היה אדם עמית בקרן הפנסיה) וגובה סכום ההפקדות החודשיות שנעשו במשך תקופה זו. אצל עובדים שכירים גובה סכום זה יהיה נגזרת של גובה משכורתם. עצמאיים ,אשר בחרו לחסוך באמצעות קרן פנסיה, יקבעו בעצמם את גובה ההפקדות החודשיות.
מטרתה של פנסיה היא ברורה, להבטיח למי שעבד במשך מרבית חייו להמשיך להתקיים בכבוד גם לאחר שהגיע לגיל בו הינו מפסיק לעבוד ולהשתכר למחייתו.
סוגי פנסיה נוספים
בדרך כלל יהווה חיסכון בקרן פנסיה גם ביטוח מפני אובדן כושר עבודה כתוצאה מנכות. קצבת פנסיית נכות תשולם במקרים של אבדן זמני של כושר העבודה, אז יהיה התשלום לתקופה זו, או במקרה של אובדן כושר העבודה לצמיתות, אז תשולם פנסיית נכות עד גיל הפרישה ואחריו ימשיך תשלום פנסיה מכוח גמלת זקנה.
סוג נוסף של פנסיה הינו פנסיית שארים אשר משולמת לקרובי משפחתו של עמית בקרן פנסיה אשר הלך לעולמו לפני הגיעו לגיל פרישה. הכספים ישולמו בדרך כלל לבני/בנות זוגם של העמית שנפטר, לילדיו ו/או לזכאים אחרים שהגדיר העמית הכל על פי המוגדר בתקנות קרן הפנסיה.
פנסיה מוקדמת משולמת למי שבחר לפרוש מעבודתו בהגיעו לגיל 60. כמובן שהתשלומים במקרה כזה יהיו נמוכים יותר. כמו כן תשלומי פנסיה רגילה יהיו פטורים מתשלום לביטוח לאומי ומס בריאות אך תשלום קצבת פנסיה מוקדמת יחויב במיסוי כזה.
גיל הפרישה
גיל הפרישה לגמלאות נקבע על פי חוק גיל פרישה ועומד כיום על 67 לגברים ו-64 לנשים.
לרוב רק בהגיע עמית בקרן פנסיה לגיל זה יהפוך זכאי להתחיל ולקבל תשלומי פנסיה חודשיים אך, כפי שתואר לעיל, יתכנו מקרים של פרישה מוקדמת מרצון או הפסקת עבודה בגלל נכות.
יש מקרים בהם גיל הפרישה שנקבע בתקנון קרן הפנסיה הינו נמוך יותר, למשל אצל משרתי צבא קבע. תקנוני רוב קרנות הפניה מאפשרים לעמיתים שהגיעו לגיל פרישה ואכן הפסיקו לעבוד לקבל את הקצבה המגיעה להם ובמקביל להמשיך לעבוד במקום אחר, שוב דוגמא מצויינת היא אצל גמלאי צבא קבע.
מקורות פנסיה בישראל
בישראל משולמות קצבאות פנסיה מאת קרנות פנסיה המנוהלות על ידי חברות ביטוח, חברות המנהלות קרנות פנסיה, חברות ובתי השקעות המנהלים קופות גמל וכן מאת המוסד לביטוח לאומי.
על פי חוק ביטוח לאומי מחוייב המוסד לשלם קצבת פנסיה מינימאלית למי שאינו זכאי לקצבה כזו משום מקור אחר. כמו כן מחוייב הביטוח הלאומי להשלים את גובה הקצבה החודשית למי שזכאי לפנסיה בגובה הנמוך מאותו סכות מינימאלי הקבוע בחוק.
חוק הפנסיה החדש
בשנת 2008 נכנס לתוקפו חוק הפנסיה החדש. עד שחוקק לא היו מעסיקים מחויבים להסדיר קרנות פנסיה עבור עובדיהם. הפרשה לקרן פנסיה נחשבה הטבה שמעניק המעביד כאשר למשל, העובד היה מפריש 5% משכרו לקרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים ומעסיקו היה מפקיד עבורו סכום זהה.
כיום זכאי כל עובד, לאחר שהועסק במקום עבודתו למשך שישה חודשים רצופים, לביטוח פנסיוני. עובד שכבר יש לו ביטוח כזה ועבר למקום עבודה חדש יהיה זכאי בתום שלושה חודשי עבודה במקום עבודתו החדש להמשך הפרשות לקרן הפנסיה שלו. הסכום בגין שלושת חודשי העבודה הראשונים ישולם רטרואקטיבית.
החוק החדש מונע את האפשרות לבחור לקבל את הסכום שהצטבר בקרן פנסיה או קופת גמל בבת אחד עם ההגעה לגיל הפרישה. כיום יכול אדם, אם הינו עמית בקרן פנסיה או קופת גמל המאפשרים זאת, לבחור לקבל חלק מן הכספים המגיעים לו בתשלום בודד אך זאת רק בתנאי שימשיך לקבל גם קצבה מינימאלית בגובה סכום הנקבע בחוק, סכום העומד על כ-4.000 שקלים נכון לשנת 2009.
החוק החדש מאפשר לעובדים לבחור בין חיסכון בקרן פנסיה או קופת גמל על פי בחירתם. עובד שלא בחר בעצמו יבוטח בקרן פנסיה מקיפה. על מנת לשפר את תהליכי העבודה בתחום חסכונות ארוכי טווח, החליט אגף הפיקוח על שוק ההון לעודד הקמת מסלקה פנסיונית בישראל אשר תתחיל לפעול באמצעות הבנקים בשנת 2011.
