מדי חודש מחשבת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את מדד המחירים לצרכן (CPI – Consumer Price Index). זהו, למעשה, מדד שמטרתו ליידע את הציבור על התמורות שחלות במחירי המוצרים הבסיסיים הנצרכים על ידי משפחה ממוצעת בישראל.
מדד המחירים לצרכן קיים במרבית מדינות העולם ובכולן אופן חישובו הינו דומה. כך, הגוף הממונה על קביעת המדד קובע בראש ובראשונה את ערכו בצורה שרירותית. ודוק, בשל העובדה שתכליתו של המדד הינה להצביע על השינוי במחירים, אין כל משמעות לערך ההתחלתי שנקבע לו, כאמור. לפיכך, במרבית המקרים ערכו הראשוני נקבע על מאה נקודות כאשר מנקודה זו יתייחס המדד לשינויים היחסיים ברמת המחירים על פי ערך זה.
השינוי במדד מתייחס לסל מוצרים ושירותים שמשתנה גם הוא מתקופה לתקופה, בהתאם להרגלי הצריכה של הציבור. כאשר מחשבים את השינוי של מדד המחירים לצרכן לאורך שנים, יש לשים לב כי ההשוואה מבוצעת לגבי אותו ערך בסיסי שנקבע על ידי הגוף הממונה, שכן לעיתים משתנה סל השירותים והמוצרים, אשר מהווה את הבסיס לחישוב המדד.
סל השירותים והמוצרים בישראל
סל השירותים והמוצרים אליו מתייחס המדד הישראלי מכיל עשר קבוצות שונות: בריאות, דיור, אחזקת דירה, ציוד וריהוט לדירה, הנעלה והלבשה, תקשורת ותחבורה, תרבות, חינוך ובידור, מזון, ירקות ופירות וקבוצת השונות. כל קבוצה המפורטת לעיל מכילה קבוצות משנה הקשורות לה. לא למותר לציין כי לכל קבוצה בסל האמור יש השפעה שונה על המדד, זאת בהתאם להוצאות שמוציאה המשפחה הממוצעת לרכישת מוצרים מאותה קבוצה. לדוגמא, קבוצת התחבורה והתקשורת מהווה כעשרים ואחד אחוזים מכלל המדד בעוד קבוצת ההנעלה וההלבשה מהווה כשלושה אחוזים בלבד.
בהקשר זה נשאלת השאלה כיצד נקבע בפועל סל השירותים וכיצד נקבע חלקה של כל קבוצה בסל זה, כמפורט לעיל. הנה כי כן, בכל שנה פונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לכחמש מאות משפחות שרירותיות המייצגות את המשק הישראלי ועורכת סקר על הרגלי הצריכה שלהן (הן בנוגע למוצרים עליהם מוציאה כל משפחה כסף במהלך החודש והן בנוגע לסך הכפי שיוצא בעבור כל מוצר ושירות). בד בבד, קיימים בעלי עסקים שמדווחים ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה על המחיר שהם קובעים לאותם מוצרים נצרכים, כך ששילוב של כל הנתונים האמורים מאפשר ללשכה לקבוע את סל השירותים ואופן החלוקה בו.
מהי הנפקות של מדד המחירים לצרכן?
בחודש אפריל 2011 פורסם כי שיעור המדד עמד על 102.5, עליה של 0.2 אחוזים לעומת מדד חודש פברואר (אשר פורסם במרץ 2011). מהי המשמעות של עליה זו? ראשית, על ידי מעקב אחר התמורות במדד, ניתן להבחין בהתפתחויות השונות המתרחשות במשק הישראלי, כך שנהוג לומר כי ירידה במדד המחירים מלמדת על דיפלציה (עליית ערך הכסף הישראלי) ואילו עלייה במדד מסמלת אינפלציה (ירידה בשווי ובכול הקנייה של המטבע הישראלי).
בנוסף לכך, ישנם תשלומים שלגביהם נקבע מראש כי ההחזר שלהם יבוצע על ידי הצמדתו למדד (לדוגמא, נהוג להצמיד הלוואות למדד, כך שסכום ההחזר שעל הלווה להשיב משתנה בהתאם לשינויים במדד המחירים לצרכן).
לא זו אף זו, ישנם הסכמים קיבוציים שנחתמו בין מעסיק לעובדיו, אשר לפיהם העובדים יהיו זכאים לפיצוי כספי במידה ועלות המחייה בישראל תעלה, כאשר סכום הפיצוי ואף התמורות בעלות המחיה נקבעים על פי מדד המחירים לצרכן. בהקשר של שוק העבודה חשוב לציין כי ההפרשות שמבצעים המעסיקים לצורך ביטוח המנהלים של עובדיהם מוצמדים אף הם למדד המחירים לצרכן, כמו גם הסכומים שמפריש העובד לצורך כך.
