המערכת הבנקאית בישראל ידעה עליות ומורדות רבים לאורך השנים מלפני הקמת המדינה וגם אחריה, הוקמו בנקים ומוסדות פיננסיים רבים לקידום כלכלת המדינה הצעירה כאשר בנקים רבים קמו עם ייעוד ספציפי של קידום מגזר מסוים או ענף כלכלי ספציפי.
בנק הספנות לישראל הוא אחד מיני בנקים קטנים רבים שקמו לקידום מטרה ספציפית כזו ולאחר שנות פעילות רבות ועם התפתחות המערכת הפיננסית הישראלית נקלע לקשיים ונמכר בסופו של דבר לבנק גדול וחזק יותר.
בנק הספנות לישראל הוקם על מנת לקדם את תחום הספנות בישראל, הבנק היה בנק מסחרי שבימיו הראשונים עסק בעיקר במתן אשראי בנקאי לעסקים ויזמים בתחום הספנות ולאורך שנות פעילותו התפתח וסיפק גם עוד שירותים בנקאיים אחרים לשוק העסקי וגם לשוק הפרטי.
פעילותו הבנקאית של בנק הספנות לישראל
כאמור, הבנק תיפקד במערכת הבנקאית כבנק מסחרי רגיל לכל דבר ועניין תחת רישיונו מבנק ישראל, עיקר פעילות הבנק הייתה בתחומים הבאים:
• הנפקות וחיתום
• ניהול קרנות נאמנות
• ניהול תיקי ניירות ערך לשוק הפרטי והעסקי
• סחר חוץ – בתחילה בענף הספנות ובהמשך בכל היבטי סחר החוץ של ישראל
בנוסף, בנק הספנות לישראל החזיק בתחילת שנות האלפיים כ-25% ממניות חברת כור שוקי הון באמצעות חברת הבת ספנות השקעות.
בנק הספנות לישראל נסחר במהלך פעילותו בבורסה לניירות ערך בתל אביב, בשנים שלפני מכירתו וסגירת פעילותו הבנק נסחר לפי שווי קטן מאוד של 130 מיליון שקל (30 מיליון דולר בזמנו), סכום מזערי לעומת ההון העצמי של הבנק באותה תקופה שעמד על 220 מיליון שקל. הבנק אפילו הצליח לסיים את שנת 2001 ברווח של מעל 20 מיליון שקל שהיווה שיפור משמעותי מהשנה הקודמת.
דרישת בנק ישראל למכור את גרעין השליטה בבנק
בנק הספנות לישראל תמיד היה בנק קטן לעומת השחקנים הגדולים בשוק הבנקאי בישראל, לכן כנראה בעלת גרעין השליטה בבנק, קבוצת שטיינהרדט, רכשה מניות ואחוזי שליטה בבנק הפועלים הגדול והחזק.
קבוצת שטיינהרדט החזיקה בזמנו 34% מבנק הספנות לישראל והייתה הבעלים העיקריים של הבנק. המפקח על הבנקים מטעם בנק ישראל באותה תקופה, מר יצחק טל, דרש מהקבוצה למכור את השליטה בבנק בעקבות היותה חלק מקבוצת השליטה בבנק הפועלים והרצון למנוע ניגוד אינטרסים בשוק הבנקאי. הדרישה למכור את גרעין השליטה בבנק הספנות לישראל הגיעה בשנת 2000.
תהליך מכירת בנק הספנות לישראל
הליך מכירת הבנק ארך תקופה ארוכה של למעלה משנתיים, בתיאום עם בנק ישראל ובאישורו להמשך האחזקה הכפולה של קבוצת שטיינהרדט. ההליך הופסק בתחילת 2001 על ידי בעלי השליטה בזמן שהיו שלוש רוכשות פוטנציאליות אפשריות שהגיעו לשלב הסיום של המכרז.
קבוצה של בנק אגוד והקבלן יעקב אנג'ל, קבוצה בראשות דני דנקנר (לימים מנכ"ל בנק הפועלים) ובנק ירושלים שבשליטת חברת יצוא של זלמן שובל. ההליך הופסק כי לפחות שתיים מהמועמדות תכננו למכור את הפעילות הבנקאית של בנק הספנות לישראל ולשמור רק את השלד הבורסאי עם קופת המזומנים הגדולה, מהלך שלא היה מקובל על בעלי השליטה בבנק.
בסופו של דבר, בשנת 2002 פנה בנק ישראל אל בנק הפועלים בהצעה לרכוש את הבנק בגלל בעיית השליטה בו וקשיים כלכליים שהוא נקלע אליהם. הפועלים הסכימו למהלך וביוני 2003 המכירה הושלמה וכל פעילות בנק הספנות לישראל מוזגה במלואה אל תוך בנק הפועלים, כך התחסל הבנק ללא פירוק והפועלים הוא הבעלים של כל הנכסים והפעילות של הבנק.
